<h1>הבתים — שערי איסור הוצאה שער שלישי</h1>
<h2>דף כג.</h2>
רה"י והוא מקום מוקף ארבע מחיצות מותר לטלטל בכולו אפילו יש בארכו וברחבו כמה מילין, והוא שהוקף לדירה אבל מקום שלא הוקף לדירה אם היה יותר מבית סאתים אין מטלטלין בו אלא בד"א.
<h2>דף כג:</h2>
כמה הוא בית סאתים, חמשים אמה על חמשים אמה. נמצאת בית סאתים מקום שיש בשיבורו חמשת אלפים אמה. וכל מקום שיש בו כמדה הזאת, בין שהוא מרובע, שהוא שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים, בין שיהיה עגול בין משאר צורות, הרי זה נקראת בית סאתים.
מקום יתר מבית סאתים שהוקף לדירה, אם נזרע הרי הוא כגנה ואסור לטלטל בכולו. נזרע מיעוטו, אם נזרע ממנו בית סאתים מותר לטלטל בכולו, ואם היה מקום הזרוע יותר מבית סאתים אסור לטלטל בכולו. נטע רובו הרי הוא כחצר, ומותר לטלטל בכולו. לשון רבינו משה. ואם נזרע יותר מבית סאתים אסור אפילו מה שלא נזרע, מפני שנפרץ [למקום] האסור לו. וכתב הר"ם שם נתמלא מים, אפילו היו עמוקים הרבה, אם היו ראויין לתשמיש הרי הן כנטיעין ומותר לטלטל בכולו. ואם אינם ראויין לתשמיש אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות, עד כאן. מה שכתב הר"ם, נתמלא מים אפילו היו עמוקין הרבה, הוא על מה שנאמר בהלכה, אפילו יש בעומקו יתר מבית סאתים. ונראה לפי דעת הר"ם שאפילו כולו מלא מים, והם עמוקים הרבה (אין) [אם] ראויין לתשמיש, מותר לטלטל בכולו. והראב"ד ביאר יש בעומקן במקומן, לפי שאין המים עומדים אלא בעומק, קבע עומקן שם מקומן. ונתמלא מים שאמרו, לא שיהא כולו מים אלא שרובו מים. וראויין לתשמיש שאמרו, ביאר הר"ש שראויין לשתיה, שאין לך דירה מעולה מזו. יש מי שביאר, שאע"פ שאינן ראויין לתשמיש, הרי הן כזרעין, וברובו אסור ובמיעוטו מותר. והוא שלא יהא יותר מבית סאתים. וכתב הרשב"א, אם אינם עמוקים עשרה אינם אלא כטיט שנתקבץ בחצר, ואין חולקין רשות לעצמן, ומכלל החצר הם נחשבים. שהרי רקק מים ברשות הרבים כשהוא פחות מעשרה טפחים בעומק, הזורק לתוכו חייב, ואינו רשות לעצמו. ויראה לי שאין הנדון דומה לראייה, שאם אמרו ברשות הרבים, שתשמישו להילוך, וכשהוא פחות מעשרה מהלכין בו, ואע"פ שמהלכין בו על ידי הדחק הילוך על ידי הדחק שמו הילוך, לא נאמר כן בקרפיף שתשמישו לדירה, אם יש בו רקק מים אפילו אינם עמוקים עשרה, אם אינם ראויים לתשמיש נתבטל שם דירה ממנה.
<h2>דף כד.</h2>
מקום שלא הוקף לדירה שיש בו בית סאתים, אם היה ארכו כשנים ברחבו כדי שיהיה מאה על חמשים כחצר המשכן מותר לטלטל בכולו. אבל אם היה ארכו יתר על שנים ברחבו אפילו אמה אחת אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות, שלא עשו בית סאתים שתשמישו לאויר כשאר חצרות אלא מחצר המשכן. רחבה שאחורי הבתים יתירה על בית סאתים אין מטלטלין בה אלא בארבע אמות, ואפילו היה פתח הבית פתוח לתוכה. אם פתח הבית לשם ואחר כך הקיפה הרי זו כמוקפת לדירה ומותר לטלטל בכולה, לשון רבינו משה. כתב הרשב"א אפילו הקיפוה מתחילה על דעת שיבנה שם בית דירה ובנה שם דירה או שפתח לתוכו פתח דירתו, הרי זה כמי שלא הוקף לדירה. ולא עוד אלא אפילו הניח שם מקום פרוץ שלא הוקף, אם אין ברוחב המקום הפרוץ יותר מעשר אמות אע"פ שעמד וגדרו לשם דירה אחר שפתח דירתו שם אינו מועיל, לפי שכל שאין בו יתר מעשר אין תורתו כפרצה אלא כפתח. מקום שהוקף שלא לשם דירה, אם פרץ בו פרצה יתר על עשר אמות בגובה עשרה טפחים וגדר בם לשם דירה [עד] עשר, מותר לטלטל בכולו. אפילו פרץ אמה וגדרה לשם דירה ופרץ אמה [וגדרה] לשם דירה עד שהשלימה ליתר מעשר, מותר לטלטל בכולו אע"פ שיש בו כמה מילין, לשון רבינו משה.
רחבה שאחורי הבתים שלא הוקף לדירה, אם הוא יתר מבית סאתים אסור לטלטל בה אלא בד"א. היתה בית סאתים או פחות מותר לטלטל בה. וכתב הרשב"א, שאין נותנין לה דין קרפיף לאסור הטילטול מהבית לתוכו או מתוכה לבית כשהוא בית סאתים או פחות. כל אויר שתשמישו לדירה, כגון סהר ומוקצה, ואפילו בית חמשה כורין או בית עשרה כורין, מותר לטלטל בכולן. וכל דירה שתשמישה לאויר, כגון בורגנין שבשדות, בית סאתים מותר, יתר מבית סאתים אסור.
<h2>דף כה.</h2>
היה יתר מבית סאתים ובא למעטו באילנות אינו מועט. בנה בו עמוד בצד הכותל גובהו עשר ורוחבו שלשה או יותר הרי זה מיעוט. פחות משלשה אינו מיעוט, שכל פחות משלשה כלבוד דמי. וכן אם הרחיק מן הכותל שלשה ועשה מחיצה מעט פחות משלשה לא עשה כלום. טח את הכותל בטיט, אע"פ שאינו יכול לעמוד בפני עצמו, הרי זה מיעוט. לשון רבינו משה. כתב הרשב"א, מיעטו באילנות אע"פ שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה ונתמעט הקרפיף בכך אינו מיעוט. ונראין דבריו. טעם הדבר שדרך בני אדם ליטע אילנות בקרפיף שלא הוקף לדירה. ויש מן הגדולים שפסק, שאם עשה בו עמוד משלשה ועד ארבעה אינו מיעוט אא"כ יש בו ארבעה. ומדברי הר"ם נראה שכל זמן שיש לו יותר משלשה ה"ז מיעוט. וכן נראה דעת הראב"ד. כתב הרשב"א אם מיעטו בבור או בחריץ עמוק עשרה ורחב ארבעה אינו מיעוט, שדרך הקרפיפות שיש שם בורות וחריצין לבית כינוס המים והכל נמדד עם הקרפיף. ונראין דבריו. ומה שכתב הר"ם, אם הרחיק מן הכותל שלשה ועשה מחיצה מעט פחות משלשה לא עשה כלום. דבריו סתומין בזה. שאם כוונתו במיעוט שממעט השיעור במחיצה זו שיש ממנה לדופן פחות משלשה (שהוא) [שאינו] מועט. וכן נראה לכאורה מן ההלכה. ובזה הסכימו רבים מגדולי המפרשים. ואם נבאר שהטיחה בכותל והמחיצה אינם באים למעט אלא להקיף לשם דירה, וכשעשה מחיצה פחות משלשה הרי הוא כאילו [עשה] מחיצה לפני מחיצה ולא הועיל כלום, כדרך שאמרו במחיצה על גבי מחיצה כמו שיתבאר. וזה הדרך היה נראה. אבל אין נוסחת הספרים מוכחת כן. והדרך היותר נראה, שהטיחה בטיט והמחיצה אינם באים למעט אלא לחדש הדירה. ורבים מגדולי הפוסקים הסכימו, שאם טח הכותל בטיט, אע"פ שאינו יכול לעמוד בפני עצמו, הועיל כאילו הוקף לדירה. וכן אם עשה מחיצה, אע"פ שלא הרחיק שלשה מן הכותל, הועיל כאילו הוקף לדירה. וכתב הר"ם, הרחיק מן התל שלשה ועשה מחיצה הועיל. עשה מחיצה על ראשו אינו מועיל, שהעושה מחיצה על גבי מחיצה אינו מועיל. נבלעה המחיצה התחתונה והרי העליונה קיימת, הואיל ונעשית העליונה לשם דירה והרי אין שם נראה אלא הרי הוא הועיל ומותר לטלטל בכולה, עד כאן. דברי הר"ם לא נתיישבו לי בזה, כי לפי ההלכה נראה, אם הרחיק מן התל ועשה מחיצה הועיל. אבל אם עשה מחיצה על שפת התל או שעשה מחיצה בפחות משלשה סמוך לכותל לא הועיל, שהתל הוא כמחיצה על גבי מחיצה. הקיף בה מחיצה לשם דירה, הרי זה הועיל. נפלה המחיצה שהקיף בה לשם דירה, או כל דבר שחידש בו לשם דירה, חזר הקרפיף לכמות שהוא, ואין מטלטלין בו [אלא] בארבע אמות.
מקום שהוקף שלא לשם דירה שיש בו בית שלש סאין, וקירויו בית סאה, קירויו מתיר, שפי תקרה יורד וסותם. נפרץ במילואו לחצר ונפרצה החצר כנגדו, חצר מותרת כשהיתה, והקרפף אסור כשהיה, שאין אויר החצר מתירו. לר"ם. הר"ם כתב בסתם וקירויו בית [סאה]. ולפי ההלכה נראה שלא אמרו דבר זה אלא כשעשוי כאכסדרה שיש לה ג' מחיצות, אבל עשוי כארזלא אין אומרים פי תקרה יורד וסותם. וארזלא, ביארו קצת מן המפרשים כשאין לו מחיצות, אלא עומד ע"ג עמודים. הר"ש ביאר ארזלא, שהוא משופע, שאין לה פה, לפיכך אין אומרים בה פי תקרה יורד וסותם. ומ"ש הר"ם נפרץ במלואו לחצר, אינו לפי הנסחאות שלנו. ולפי הנוסחא שלנו יהיה הפסק בין שהקרפף בית סאתים שנפרץ במילואו לחצר ונפרצה חצר כנגדו, החצר מותרת, והקרפף אסור שהרי יש לו עתה יותר מבית סאתים עם אויר המחיצות. ודבר זה יתבאר ברחבה.
<h2>דף כה:</h2>
יש מן הגדולים שכתב, שקרפיף שלא הוקף לדירה, והקיף בה מחיצה לשם דירה כדי לטלטל בכולו, ואחר כך נפלה המחיצה שהקיף בה לשם דירה, או כל דבר שחידש בה, הרי [הוא] חוזר לכמות שהיה, ואין משתמשין בה אלא בארבע אמות. פרדס הסמוך לבית דירה, ונפל הכותל שביניהם, ונמצא עתה שמחיצה הפנימית שבבית היא מחיצה לפרדס, אין אומרים הואיל וזאת המחיצה שהיא מחיצה עתה לקרפיף נעשית לדירה הרי הקרפיף הוקף לדירה ומותר לטלטל בכולו, אלא אסור לטלטל בו אלא בארבע אמות.
<h2>דף כו.</h2>
מחיצה העשויה בפרדס להניח בה מלבושיהם וכלי תשמישם וכיוצא בזה, אינו כמוקף לדירה. וכן מחיצה העשויה לצניעות, כגון מחיצה שעושים חוצבי אבנים וכיוצא בהם לעמוד שם בהצנע ולנוח שם, אינה מחיצה. מחיצה העשויה לנחת, כגון חפירות גדולות העשויות להניח שם גרעינין למאכל בהמה וכיוצא בזה, אינה מחיצה. יש מי שביאר, מה שאמרו באלו שאינם מחיצה שאם יש בהם יותר מבית סאתים אין מטלטלין בהם אלא בארבע אמות מפני שלא הוקפו לדירה. ויש מי שביאר, שאינן מחיצה לשום דבר. וכן דעת הר"ם, שכתב כל מחיצה שאינה עשוייה אלא לצניעות בלבד אינה מחיצה. והראשון נראה עיקר לפי מקום ההלכה. נוסחת רבינו נסים, מחיצה שאינה עשויה לנחת. וביאר שאינה עשויה לקבע. וכן דעת הר"ם.
<h2>דף סז:</h2>
מקום שלא הוקף לדירה אלא שהיה תשמישו לאויר, כגון גגות ופרדסים, וכגון המקיף מן הארץ מקום לשמרו וכיוצא בהם, אם יש בגובה המחיצות עשרה טפחים או יותר הרי הוא כרשות היחיד לחייב המוציא והזורק והמושיט ממנו לר"ה או מר"ה לתוכו. ואין מטלטלין בכולו אא"כ יש בו סאתים או פחות. אבל אם היה בו יתר על בית סאתים אסור לטלטל בו אלא בד"א ככרמלית. וכן עמוד שגבוה עשרה טפחים ורחב בית סאתים מטלטלין על כולו. היה רחב על סאתים אין מטלטלין אלא בד"א. סלע שבים היה גבוה פחות מעשרה מטלטלין מתוכו לים ומן הים לתוכו, שהכל כרמלית. היה גבוה [עשרה], אם היה רחבו מעשרה טפחים עד בית סאתים, הואיל ומותר לטלטל בכולו, אין מטלטלין (בו אלא) [לא] מתוכו לים, ולא מן הים לתוכו. היה יתר מבית סאתים, אע"פ שהוא רה"י, הואיל ואסור לטלטל בו אלא בד"א ככרמלית, ה"ז מותר לטלטל מתוכו לים ומן הים לתוכו, שזה דבר שאינו מצוי הוא, ולא גזרו בו. לשון רבינו משה. מלשון הר"ם נראה שלא התירו זה אלא בסלע. וכ"כ הראב"ד בביאור, אבל מקום שלא הוקף לדירה שהוא יותר מבית סאתים, שהיה ביבשה, אסור להוציא ולטלטל מכל מקום שלא הוקף לדירה והוא יותר מבית סאתים לכרמלית ומכרמלית בו. [אבל יש מי שאמר הטעם דלא לימרו רה"י גמורה היא ואתו לטלטל בכולו]. וכן נמצא בקצת גמרות. והוא מלשון מר רב יהודאי גאון. מכאן היה אומר רבינו יעקב. שגינה יתירה מבית סאתים הסמוכה לכרמלית, מותר להכניס ולהוציא ממנה לכרמלית ומכרמלית בה. הקרפף והגינה שלא הוקפו לדירה, והן בית סאתים או פחות, אע"פ שמותר לטלטל בתוכן כדין רה"י, אסור להוציא ולטלטל מהן לבית ומן הבית [לתוכן], אע"פ שהכל מן אדם אחד. לפיכך הקר(ק)פיפות שבבתים שלא הוקפו לדירה והם כבית סאתים או פחות אין מטלטלין בתוכן אלא כלים ששבתו בתוכן, אבל לא כלי הבית. ואפילו היה שומרה או בית דירה תוך הקרפף אין מטלטלין מהם לקרפף ולא מן הקרפף בהם. וכל גגות העיר וכל הקרפיפות שמותר לטלטל בהם וכל החצירות וכל המבואות הרי הן כרשות אחת ומותר לטלטל מגג לגג ומגג לקרפף או לחצר או למבוי. וכן מכולן מזה על זה בכל העיר, ואע"פ שהם מאנשים רבים. ובין עירבו החצירות והמבואות עם הבתים בין לא עירבו מותר לטלטל בכולן ומהם לשאר רשויות. [אבל אסור להכניס לתוכן] כלים ששבתו בתוך הבית. וכן אסור להכניס כלים שבתוכן [אל] תוך הבתים. והגגים שעל הבית, אם יש להם מחיצות ניכרות שעולות למעלה, הרי הן כמוקפין, שהמחיצות עשויות בין למעלה בין למטה, ואומרים גוד אסיק מחיצתא. אבל אם לא היו מחיצות ניכרות יוצאין, הרי הוא כמקום שלא הוקף לדירה, ואם הוא יתר מבית סאתים אסור לטלטל בו אלא בד"א אע"פ שהכל מאדם אחד. אבל בית סאתים או פחות מותר לטלטל בכולו ומותר לטלטל ממנו לבית ומן הבית בו וכשהוא עד בית סאתים. ואין אומרים שהיינו דינו כקרפיף שלא הוקף לדירה.
<h2>דף פט.</h2>
חצירות המשותפות לדיורין, אע"פ שאסור להוציא ולטלטל מן הבתים ומן החצירות לתוכן כמו שיתבאר, מותר לטלטל בכולן כלים ששבתו בכולן.
מקום שלא הוקף לדירה אלא שהיה תשמישו לאויר, כגון גגות ופרדסים, וכגון המקיף מן הארץ מקום לשמרו וכיוצא בהם, אם יש בגובה המחיצות עשרה טפחים או יותר הרי הוא כרשות היחיד לחייב המוציא והזורק והמושיט ממנו לר"ה או מר"ה לתוכו. ואין מטלטלין בכולו אא"כ יש בו סאתים או פחות. אבל אם היה בו יתר על בית סאתים אסור לטלטל בו אלא בד"א ככרמלית. וכן עמוד שגבוה עשרה טפחים ורחב בית סאתים מטלטלין על כולו. היה רחב על סאתים אין מטלטלין אלא בד"א. סלע שבים היה גבוה פחות מעשרה מטלטלין מתוכו לים ומן הים לתוכו, שהכל כרמלית. היה גבוה [עשרה], אם היה רחבו מעשרה טפחים עד בית סאתים, הואיל ומותר לטלטל בכולו, אין מטלטלין (בו אלא) [לא] מתוכו לים, ולא מן הים לתוכו. היה יתר מבית סאתים, אע"פ שהוא רה"י, הואיל ואסור לטלטל בו אלא בד"א ככרמלית, ה"ז מותר לטלטל מתוכו לים ומן הים לתוכו, שזה דבר שאינו מצוי הוא, ולא גזרו בו. לשון רבינו משה. מלשון הר"ם נראה שלא התירו זה אלא בסלע. וכ"כ הראב"ד בביאור, אבל מקום שלא הוקף לדירה שהוא יותר מבית סאתים, שהיה ביבשה, אסור להוציא ולטלטל מכל מקום שלא הוקף לדירה והוא יותר מבית סאתים לכרמלית ומכרמלית בו. [אבל יש מי שאמר הטעם דלא לימרו רה"י גמורה היא ואתו לטלטל בכולו]. וכן נמצא בקצת גמרות. והוא מלשון מר רב יהודאי גאון. מכאן היה אומר רבינו יעקב. שגינה יתירה מבית סאתים הסמוכה לכרמלית, מותר להכניס ולהוציא ממנה לכרמלית ומכרמלית בה. הקרפף והגינה שלא הוקפו לדירה, והן בית סאתים או פחות, אע"פ שמותר לטלטל בתוכן כדין רה"י, אסור להוציא ולטלטל מהן לבית ומן הבית [לתוכן], אע"פ שהכל מן אדם אחד. לפיכך הקר(ק)פיפות שבבתים שלא הוקפו לדירה והם כבית סאתים או פחות אין מטלטלין בתוכן אלא כלים ששבתו בתוכן, אבל לא כלי הבית. ואפילו היה שומרה או בית דירה תוך הקרפף אין מטלטלין מהם לקרפף ולא מן הקרפף בהם. וכל גגות העיר וכל הקרפיפות שמותר לטלטל בהם וכל החצירות וכל המבואות הרי הן כרשות אחת ומותר לטלטל מגג לגג ומגג לקרפף או לחצר או למבוי. וכן מכולן מזה על זה בכל העיר, ואע"פ שהם מאנשים רבים. ובין עירבו החצירות והמבואות עם הבתים בין לא עירבו מותר לטלטל בכולן ומהם לשאר רשויות. [אבל אסור להכניס לתוכן] כלים ששבתו בתוך הבית. וכן אסור להכניס כלים שבתוכן [אל] תוך הבתים. והגגים שעל הבית, אם יש להם מחיצות ניכרות שעולות למעלה, הרי הן כמוקפין, שהמחיצות עשויות בין למעלה בין למטה, ואומרים גוד אסיק מחיצתא. אבל אם לא היו מחיצות ניכרות יוצאין, הרי הוא כמקום שלא הוקף לדירה, ואם הוא יתר מבית סאתים אסור לטלטל בו אלא בד"א אע"פ שהכל מאדם אחד. אבל בית סאתים או פחות מותר לטלטל בכולו ומותר לטלטל ממנו לבית ומן הבית בו וכשהוא עד בית סאתים. ואין אומרים שהיינו דינו כקרפיף שלא הוקף לדירה.
<h2>דף פט:</h2>
היו כולם עולים על גגיהם בסולם מצרי שאין נח לעלות, או כולם בסולם צורי שנח לעלות, כל אחד מותר בגגו. אבל אם כולם עולים בסולם מצרי ואחד עולה בסולם צורי, אותו של צורי נעשה כפתח, ומותר לטלטל בכל הגגין, והשאר כמטפח ועולה מטפח ויורד.
יש מי שפסק, שאחד מבני הגגין שעשה סולם קבוע לגגו מותר בכל הגגין, ואפילו להוציא כלים ששבתו בתוך הבית, שאחר שעשה סולם קבוע סילקו בני הגגין עצמו מן הגגין, וכל אחד מבעלי הגגין אסור לטלטל בגגו אפילו כלים ששבתו בתוכו. וכתב הר"ש שאם בנה עלייה ע"ג ביתו ועשה לפניה פתח ארבעה, הרי הוא כסולם ומותר לטלטל בכל הגגין, כדרך שאמרו בסולם. ורבינו חננאל כתב, מי שעשה סולם קבוע או בנה עלייה ע"ג ביתו, מותר לטלטל בכל הגגות. ועל ידו נאסרו הגגות לכל אחד ואחד להוציא מבתיהם. ואם אותו שעשה הסולם או בנה העלייה עשה איצטבא רחבה ארבעה לפניהם, סילק עצמו מן הגגות, והותר לכל אחד ואחד, והוא אסור להוציא כלים ששבתו [בגגו] לשאר גגים. פעמים שהרקה לאסור, כגון שעשה כנגד תרביצו, שאמר לשמור תרביצו עשאה. וביאר הר"ש אם פתח פתח לצד גינתו ומחיצה על צד הגגין הניחה סתומה, סילק עצמו מן הגגין, ואסור לטלטל בגגין, אפילו לדעת האומר שכל הגגין רשות אחת הן. נמצא שהפתח בא לאסור. ורקה הוא פתח, לביאור הר"ש, כגון שעשאה כנגד תרביצו. והרשב"א ביאר, פעמים שהרקה לאסור, שנשארו עדיין הגגות באיסורן לכלים ששבתו בתוך הבית.
<h2>דף צ.</h2>
מותר לטלטל בכל הספינה כולה, ואפילו היא יתירה על בית סאתים. כפאה על פיה לזפתה, אם יש בה יתר על בית סאתים, אסור לטלטל בה אלא בארבע אמות. אבל אם כפאה לדור תחתיה [הרי מה] שעליה כגג שבבית.
<h2>דף צב.</h2>
גג גדול סמוך לגג קטן, אותו של גג גדול מותר להשתמש בכלים שבביתו, שהגדול אינו נפרץ במילואו לקטן. היתה מחיצה ראויה לדירה לגדול, ואין מחיצה ראויה לדירה לקטן, בני גדול מותרין להשתמש בגג קטן, שבני קטן סילקו עצמן ממנו מפני שאין בו מחיצה ראויה לדירה. כל מה שכתבנו בענין הגגין הוא לדעת הפוסקים האחרונים. והר"ם לא ביאר מזה דבר. ויראה לי, שדעתו שכל מה שנאמר הנה להיתר או לאיסור הגגין, הוא לדעת האומר שכל אחד ואחד רשות לעצמו. אבל לדעת האומר שכולן רשות אחת הן אין אנו צריכין לכל זה. ודעת קצת מגדולי הפוסקים האחרונים שכל זה נאמר לדעת האומר שכולן רשות אחת הן, ולהתיר כלים שבבית. ונותנין טעם לדבריהם, שהאמוראים האחרונים נשאו ונתנו בדבר זה, וודאי לא אמרו אלא לדעת האומר שכולן רשות אחת הן.
<h2>דף צט:</h2>
אילן שהוא מיסך על הארץ, אם אין נופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים ממלא בין בדיו ועליו תבן וקש וכיוצא בהן, וקושרן בארץ שיעמוד ברוח מצויה ולא ינדנד, ומטלטל תחת כולו, והוא שיהיה תחתיו עד בית סאתים. אבל היה יתר על בית סאתים אין מטלטלין אלא בארבע אמות מפני שתחתיו מקום שלא הוקף לדירה.
